<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן קכ"ח</h1>
<h2>דף ב:</h2>
אמר רבא ג' מידות בקטן צרור וכו'. הוא הדין קטנה אלא משום דבעי למימ' כנגדו בקטנה (כל) מתקדשת למיאון דליתא בקטן לכך אמ' ברישא בקטן והוא הדין בקטנה. וכנגדן בקטנה (מתקדשת) [מתגרשת] בעל כרחה אפי' בקידושי אביה דהוו קידושין גמורין אפי' הכי מתגרשת. הגיעו לעונת נדרים היינו שנדריהן נבדקין לקטן כשהוא בן י"ב שנה ויום א' ותינוקת בת י"א שנה ויום א' כדאמרי' ביוצא דופן דבינה יתירא נתן בה הקב"ה מדכת' ויבן ה' את הצלע. והבן כשסמוך לאיש והוא הדין בתינוקת סמוכה לאשה נדריהם נדר כו' אם יודעים לומר לשם מי נדרו לשם מי הקדישו כדמפרש התם. אלא האי כנגדו בקטנה איצטריך דאע"ג דקטנה היא דחולצת בעונת נדרים דהיינו נדריהם נבדקין כשהיא בת י"א שנה ויום אחד דסבירא ליה כר' ישמעאל בר' יוסי שאמר משום אביו איש כתב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה דלא מקשינן לאיש. וליכא לאקשויי ממשנת נדה דקתני בת שתים עשרה שנה ויום אחד חולצת (ולא) [או] מתייבמ' אבל קודם לכן לא דהא רבא לא סבירא ליה הכי אלא כר' ישמעאל כדפרישי'. (ד)[ו]בהא לית הלכת' כרבא אלא כדפסיק תלמודא בפרק מצות חליצה [יבמות ק"ה ע"ב] דאמרי' התם אדהכי והכי אתאי יבמה לקמיה דר' אמר ליה ר' לאבדן פוק עיין בה כלומר אם היא גדולה ויכולה לחלוץ לבתר דנפק אמ' לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי [כך אמר] אבא אשה בין גדולה בין קטנה ואמרי' ואמ' ר' [אמי] מדבריו של ברבי למדנו קטנה חולצת כשהיא פעוטה רבא אמר משתגיע לעונת נדרים. אלמא עונת נדרים היינו כשהיא קטנה ורבא לטעמיה. ומפרש תלמודא והלכתא עד שתביא שתי שערות. מפי רבינו יעקב.
